אסטר קיבל פרס אוסקר של כבוד בשנת 1950 על "אומנותו הייחודית ותרומתו לטכניקה של תמונות מוזיקליות". הוא מחזיק בקרדיטים לכוריאוגרפיה עבור עשרה ממחזות זמר הסרט שלו שיצאו בין השנים 1934-1961, כולל "Top Hat", "Funny Face" ו-"The Pleasure of His Company". הוא זכה בחמישה פרסי אמי על עבודתו בטלוויזיה, כולל שלושה עבור תוכניותיו המגוונות, ערב עם פרד אסטר (1959, שזכה בתשעה פרסי אמי חסרי תקדים בסך הכל!) ועוד ערב עם פרד אסטר (1960).

בשנותיו המאוחרות, הוא המשיך להופיע בסרטים, כולל "הקשת של פיניאן" (1968), ו"התופת המתנשאת "(1974) שזיכתה אותו במועמדות לאוסקר. הוא גם כיכב בתפקידי טלוויזיה בתוכניות כגון זה לוקח גנב, ו בטלסטאר גלקטיקה (שלדבריו הסכים לו, בשל השפעת נכדיו). אסטייר גם השאיל את קולו לכמה מבצעים מונפשים בטלוויזיה לילדים, ובעיקר, סנטה קלאוס מגיע לעיר (1970), ו ארנב הפסחא מגיע לעיר (1977). אסטייר קיבל פרס על מפעל חיים בשנת 1981 ממכון הקולנוע האמריקאי, שבשנת 2011 כינה אותו גם "השחקן החמישי הגדול ביותר" (בין "50 אגדות המסך הגדולות ביותר" רשימה).

פרד אסטר נפטר בשנת 1987 מדלקת ריאות, בגיל 88. עם פטירתו, העולם איבד אגדת ריקוד אמיתית. קלילותו וחסדו המתאמצים לעולם לא ייראו שוב. כפי שציין מיכאיל בארישניקוב בזמן מותו של פרד אסטייר, "אף רקדן לא יכול לצפות בפרד אסטייר ולא לדעת שכולנו היינו צריכים להיות בעסק אחר."