וַלס

באותם ימים מוקדמים היו לוואלס לא מעט שמות שונים. כמה מהשמות האלה היו הגאלופ, רדובה, בוסטון וואלס הופ. כאשר הוולס הוכנס לראשונה לאולמות האירועים של העולם בתחילת המאה ה -19, הוא זכה לזעם וזעם. אנשים היו המומים ממראה גבר שרוקד עם ידו על מותן של גברת (כיוון שלא הייתה נערה צעירה ראויה שתסכן את עצמה כך) ולכן, הוולס נחשב לריקוד מרושע. הוואלס לא הפך פופולרי בקרב מעמד הביניים האירופי עד העשור הראשון של המאה ה -20. עד אז, זה היה נחלתו הבלעדית של האצולה. בארצות הברית, שבה לא התקיימה קאסטה של ​​דם כחול, רקדו אותה האוכלוסייה כבר בשנת 1840. מיד עם הצגתה במדינה זו הפך הוואלס לאחד הריקודים הפופולריים ביותר. הוא היה כל כך פופולרי, הוא שרד את "מהפכת הראגטיים".

עם כניסתו של ראגטימה בשנת 1910, הוואלס ירד לטובת הציבור, כשהוא הוחלף בריקודי ההליכה/ההשתוללות הרבים של אותה תקופה. רקדנים שלא שלטו בטכניקות ובדפוסי הסחרור של הוואלס למדו במהירות את דפוסי ההליכה הפשוטים, שהובילו את הזעם והרגשתו של הפוקסטרוט. בחלק השני של המאה ה -19, מלחינים כתבו וואלסים בקצב איטי יותר מזה של הסגנון הווינאי המקורי. מדרגת הקופסא, האופיינית לוואלס בסגנון אמריקאי, נלמדה בשנות ה -1880 של המאה ה -1920, ואלס איטי עוד יותר הגיע לגדולה בתחילת שנות העשרים. התוצאה היא שלוש זמניות מובחנות: (1) הוואלס הווינאי (המהיר), (2) הוואלס הבינוני ו (3) הוואלס האיטי - השניים האחרונים הם של המצאה אמריקאית. הוואלס הוא ריקוד מתקדם והופך עם דמויות המיועדות הן לרצפת אולם אירועים גדולה יותר והן לרחבת הריקודים הממוצעת. השימוש בנענע, עלייה וירידה מדגיש את הסגנון החלק והנמרח של הוואלס. בהיותו סגנון ריקוד מסורתי מאוד, הוואלס גורם לאדם להרגיש כמו נסיכה או נסיך בכדור!

בין אם אתה מעוניין בהוראת ריקודי חתונה, תחביב חדש או דרך להתחבר עם בן זוגך, או שאתה רוצה לקחת את כישורי הריקוד שלך לשלב הבא, שיטות הלימוד של פרד אסטייר יביאו לשיעורי למידה מהירים יותר, רמות הישגים גבוהות יותר - ו יותר כיף! פנה אלינו, באולפני המחול של פרד אסטר - והקפד לשאול על הצעת ההיכרות המיוחדת שלנו לסטודנטים חדשים!